גלאי פחמן חד חמצני

עיצובים מוקדמים השתמשו בגלאי כימי המורכב מרפידה לבנה שדהתה לצבע חום או שחור בנוכחות חד תחמוצת הפחמן. גלאים כאלה זולים אך נותנים רק אזהרה ויזואלית. ככל שגדלו מקרי המוות הקשורים לפחמן חד חמצני במהלך שנות ה-90, אזעקות קוליות הפכו לסטנדרטיות.
נקודות האזעקה בגלאי פחמן חד חמצני אינן רמת אזעקה פשוטה (כמו בגלאי עשן) אלא הן פונקציה של זמן ריכוז. בריכוזים נמוכים יותר, למשל 100 חלקים למיליון (PPM), הגלאי אינו משמיע אזעקה במשך עשרות רבות של דקות. ב-400 PPM, האזעקה נשמעת תוך מספר דקות. פונקציית ריכוז-זמן זו נועדה לחקות את ספיגת הפחמן החד חמצני בגוף תוך מניעת אזעקות שווא עקב התפרצויות קצרות של פחמן חד חמצני ממקורות נפוצים יחסית כגון עשן סיגריות.
ארבעה סוגים של חיישנים זמינים, משתנים במחיר, דיוק ומהירות התגובה. לרוב הגלאים אין חיישנים הניתנים להחלפה.

הגלאי מורכב מכרית של חומר כימי צבעוני המשנה את צבעו עם תגובה עם פחמן חד חמצני. עם זאת, הם מספקים רק אזהרה איכותית לגבי הגז. היתרון העיקרי של הגלאים הללו הוא שהם בעלות הנמוכה ביותר, אך החיסרון הוא שהם מציעים גם את רמת ההגנה הנמוכה ביותר.
תגובה אחת המשמשת לגילוי פחמן חד חמצני היא חמצון קטליטי של אשלגן דיסולפיטופלאדאט (II):
CO + K2Pd(SO3)2 ->Pd + CO2 + SO2 + K2SO3
ככל שהתגובה מתקדמת, שחרור פלדיום אטומי גורם לשינוי הצבע מצהוב לחום לשחור.

חיישן ביומימטי פועל בצורה דומה להמוגלובין שמתכהה בנוכחות CO ביחס לכמות הפחמן החד חמצני בסביבה הסובבת. הוא משתמש בציקלודקסטרינים, כרומופור ומספר מלחי מתכת. ניתן לראות זאת ישירות או לחבר למקור אינפרא אדום של פוטונים כגון נורית IR ולאחר מכן לנטר באמצעות פוטודיודה. אורך חיי הסוללה הוא בדרך כלל שנתיים עד שלוש עם אלקליין קונבנציונלי, אך סוללת ליתיום תחזיק מעמד לאורך חיי המוצר. לחיישנים המבוססים על ביוטכנולוגיה יש אורך חיים שימושי של שש שנים. מוצרים אלה היו הראשונים שנכנסו לשוק ההמוני, אך מכיוון שהם עולים יותר מחיישנים אחרים, הם משמשים בעיקר באזורים יוקרתיים וקרוואנים. הטכנולוגיה שופרה והיא הטכנולוגיה האמינה ביותר, על פי דו"ח של המעבדה הלאומית לורנס ברקלי.

חיישני פחמן חד חמצני אלקטרוכימיים. גם חיישנים וגם אזעקות הם מחברות שונות.
גליל המתכת ועליו סרט צהוב.
הגליל החום עם טקסט עליו.
הגלאי האלקטרוכימי משתמש בעקרון של תא דלק כדי ליצור זרם חשמלי כאשר הגז המיועד לגילוי עובר תגובה כימית. הזרם שנוצר קשור במדויק לכמות הפחמן החד חמצני בסביבה הקרובה לחיישן. בעיקרו של דבר, התא האלקטרוכימי מורכב ממיכל, שתי אלקטרודות, חוטי חיבור ואלקטרוליט, בדרך כלל חומצה גופרתית. פחמן חד חמצני מתחמצן באלקטרודה אחת לפחמן דו חמצני בעוד חמצן נצרך באלקטרודה השנייה. לזיהוי פחמן חד חמצני, לתא האלקטרוכימי יש יתרונות על פני טכנולוגיות אחרות בכך שהוא בעל תפוקה מדויקת וליניארית ביותר לריכוז פחמן חד חמצני, דורש הספק מינימלי כשהוא מופעל בטמפרטורת החדר, ויש לו אורך חיים ארוך, שהוא בדרך כלל חמש שנים עד עשר שנים. טכנולוגיה זו הפכה לטכנולוגיה הדומיננטית בארצות הברית ובאירופה.[דרוש ציטוט] כפתורי הבדיקה מציינים רק את היעילות התפעולית של הסוללה, המעגל והזמזם. הדרך היחידה לבדוק את פעולתה של אזעקת CO באמצעות תא אלקטרוכימי היא עם מקור ידוע של גז בדיקה מכויל הנמסר בתכריך כדי לשמור על רמת הריכוז לתקופת הבדיקה.

חוטים דקים של מוליך למחצה בדיל דו חמצני על בסיס קרמי מבודד מספקים חיישן המנוטר על ידי מעגל משולב. אלמנט חישה זה חייב להיות מחומם לכ-400 מעלות להפעלה. חמצן מגביר את ההתנגדות של דו תחמוצת הפח ואילו חד חמצני מפחית אותה. המעגל המשולב מנטר את ההתנגדות של אלמנט החישה. תוחלת החיים היא כחמש שנים והאזעקות מצריכות בדיקה בהתקנה ולפחות מדי שנה עם גז בדיקה.
בשל דרישת החשמל הגדולה של חיישן זה, הוא מופעל בדרך כלל מהרשת. חיישן דופק המופעל על ידי סוללה זמין עם אורך חיים של חודשים.
טכנולוגיה זו נמצאת בשימוש נרחב ביפן ובמקומות אחרים במזרח הרחוק, עם חדירה מסוימת לשוק בארה"ב. עם זאת, הביצועים המעולים של טכנולוגיית התאים האלקטרוכימיים מתחילים לעקור את הטכנולוגיה הזו.